כאן בשנת 2024, המושג "ז'אנר מוסיקה" רלוונטי בערך כמו מודם חיוג. מוזיקאים ומאזינים מאמצים את אורח החיים הנוזלי בז'אנר, וכולנו טובים יותר מזה. חלפו הימים של מילוי אמנים לקופסאות קטנות ומסודרות. אני לא יודע מה איתכם, אבל אני לא מזיל דמעות על מותם של האילוצים השרירותיים האלה, ואני בהחלט מצפה ליום בו נעלה נפשית על הצורך ליצור יותר מיקרוז'אנרים מאשר יש טעמים של גלידה.
עם זאת, זה לא אומר שאין חסרונות בדרך החשיבה החדשה הזו. אמנם זה פנטסטי שאמנים יכולים כעת לשלב באופן חופשי רגאיי עם מטאל וג'אז עם EDM, זה יכול לגרום לשיווק ויחסי ציבור מסורתיים לקצת כאב ראש.
איך אתה מעלה את המוזיקה שלך לקהל כשהיא לא משתלבת בצורה מסודרת בקופסת ז'אנר אחת?
כאן נכנס המדריך הזה.
אנחנו הולכים לפרק מהי מוזיקה חסרת ז'אנרים, וחשוב מכך, איך אתה יכול לשווק את עצמך בעולם החדש והאמיץ הזה. החל מהגעה למאזינים שהם אקלקטיים כמו רשימת ההשמעה שלך ועד לבניית מותג שבולט בקהל חסר הג'אנרים, אנחנו דואגים לך.
המהפכה חסרת הז'אנרים מנקודת המבט של מאזינים
ימי שבטי המוזיקה הנוקשה דועכים במהירות.
זוכרים מתי מטאלהדים לא נתפסו מתים בקונצרט פופ, או שאוהדי הקאנטרי נשבעו כל דבר בקצב כבד? ובכן, הקירות האלה יורדים. זה נהיה יותר ויותר נפוץ לראות מעריצים של ז'אנרים מסורתיים שונים מכירים באהבתם המשותפת למוזיקה טובה, ללא קשר ללייבל.
אין ספק שרשימות השמעה שעוברות בצורה חלקה מטיילור סוויפט למטאליקה. זה קורה, ואנחנו כאן בשביל זה.
חלק גדול מהשינוי הזה נובע מעליית רשימות השמעה פסיכולוגיות בפלטפורמות סטרימינג. רבים מרשימות ההשמעה הללו אינן מבוססות על ז'אנר אלא מבוססות על האופן שבו המוזיקה גורמת לך להרגיש. לכן, בין אם אתה במצב רוח למשהו שיעזור לך להתמקד, להירגע או להתרגש, יש רשימת השמעה לכך. התמקדות זו במצב רוח ופעילות ולא בז'אנר שינתה את הדרך בה אנו מגלים מוזיקה חדשה.
חלפו הימים שבהם גילוי מוזיקה פירושו כוונון לרדיו, קריאת מגזיני מוזיקה או גלישה במדפי תקליטורים בחנות המקומית. עכשיו, הכל קשור לאו וירה - טיפשי ככל שזה נשמע.
המאזינים אוצרים פסקולים משלהם לרגעי החיים, ויוצרים רשימות השמעה ספציפיות במיוחד כמו "קריאת יום גשום", "כונני לילה מאוחרים" או "Feel-Good Morning Jams". פלייליסטים אלה יכולים לכלול שילוב פרוע של ז'אנרים, תוך שילוב אינדי, היפ הופ, קלאסי ו- EDM ללא מחשבה שנייה.
שירותי סטרימינג חוללו מהפכה בגילוי המוזיקה. מעל 616 מיליון אנשים משתמשים בפלטפורמות אלה, ורבים מוצאים אמנים חדשים באמצעות רשימות השמעה המותאמות למצב הרוח שלהם. בין אם מדובר בפלייליסט "Workout Pump-Up" או "Chill Vibes Only", הרשימות האוצרות הללו מציגות למאזינים קשת רחבה של מוזיקה שאולי מעולם לא מצאו אחרת.
גישה חסרת ז'אנרים זו למוזיקה עוסקת בחיבור לרגשות ולחוויות ששירים מעוררים, ומוכיחה שמוזיקה טובה חורגת מגבולות מסורתיים. אז בפעם הבאה שאתה גולל באפליקציית הסטרימינג שלך, אל תתפלאו אם תמצאו את עצמכם מתנגשים למזג ז'אנר שמתריס על כל הציפיות.
האם עדיין יש צורך בלתי נמנע בלייבלים במוזיקה?
נישות תמיד מילאו תפקיד מכריע בעולם המוזיקה. הם מאפשרים לאמנים לגלף מרחב ייחודי ולעזור למאזינים למצוא את הצלילים הספציפיים שהם אוהבים. עם הזמן, נישות אלה התפתחו לתת-ז'אנרים, ומציעות תוויות מדויקות עוד יותר לנוף המוזיקה המגוון.
כעת יש לנו תת-ז'אנרים אולטרה ספציפיים כמו "צ'ילוב", "סינתפופ אפל" ו"Lo-Fi היפ הופ ללימודים". חלק מתת-הז'אנרים החדשים האלה מצחיקים לחלוטין, כמו "Viking Progressive Metal" או "Bubblegum Trap".
אמנים מפתחים כל הזמן נישות חדשות, הודות לזמינות הנרחבת של כלים ליצירת מוסיקה. עם מחשב נייד וכמה תוכנות, כל אחד יכול להתנסות בצלילים וליצור משהו חדש לגמרי, מה שמוביל למגוון מתרחב של תת-ז'אנרים.
תופעה זו אינה מוגבלת רק למוזיקה - אנו עושים זאת גם בתחומים אחרים בחיינו. חשבו כיצד אנו מסווגים את התחביבים, סגנונות האופנה ואפילו הדיאטות שלנו. בדיוק כמו שיש לנו "פליאו טבעוני ללא גלוטן", יש לנו גם "שוגאז פופ חלומי" ברשימות ההשמעה שלנו.
למרות עלייתה של מוזיקה חסרת ז'אנרים, יש קטע ממני שמאמין שלעולם לא נצליח להימלט מהקצאת שמות לדברים, פשוט כי אנחנו צריכים להפוך אותם לשווקים. קשה למתג משהו אם אתה לא יכול לשים עליו שם. שמות נותנים לנו דרך לדבר על מוזיקה, לקדם אותה ולמצוא את הקהל שלנו. הם משמשים כקיצור המסייע למאזינים להבין למה הם נכנסים, אפילו בעולם שבו מיזוג וכיפוף ז'אנרים הוא הנורמה החדשה.
כיצד לשווק מוזיקה ללא ז'אנר
אמנם אתה תמיד יכול להמציא שם חכם לנישה שלך, אבל עכשיו זה הזמן המושלם לחשוב מחוץ לקופסת הז'אנרים המסורתיים. במקום לסחוט את הצליל הייחודי שלך לתוך לייבל זעיר ומוגדר מראש, למה לא לאמץ את התנועה חסרת הג'אנרים ולתת למוזיקה שלך לדבר בעד עצמה?
תת-ז'אנרים חדשים צצים בכל דקה, כמו פטריות אחרי סופת גשם, אבל פשוט אין מספיק אוזניים כדי להעריך כל אחת ואחת. העולם אולי לא מוכן לראפ העממי הפוסט-אפוקליפטי שלך או לדיסקו קאובוי בחלל, וזה בסדר. במקום לנסות להשתלב בקטגוריות היפר-ספציפיות אלה, התמקד במשיכה הרחבה יותר של המוזיקה שלך.
בואו נסתכל על כמה דרכים בהן תוכלו להתחיל לשיווק המוזיקה שלכם מחוץ לגבולות הז'אנר המסורתיים.
להבין היכן אתה מתאים לפלטפורמות סטרימינג
אוהב את זה או שונא את זה, Spotify היא מעצמה שיווקית לדור החדש של חובבי המוזיקה.
הם שלטו באמנות האוצר של רשימות השמעה המבוססות על מצב רוח, סגנון ופעילות, ומבטיחים שלמאזינים תמיד יהיה הפסקול המושלם לחייהם. בין אם זה "Feel-Good Indie Pop" או "Deep Focus Beats", רשימות ההשמעה של Spotify מתאימות לכל אווירה אפשרית, מה שמקל על המשתמשים לגלות מוזיקה חדשה המתאימה לטעמם.
בעקבות ספוטיפיי, פלטפורמות כמו Bandcamp ו- SoundCloud אימצו גם את מצב הרוח והגישה המבוססת על סגנון. פלטפורמות אלה מציעות תגים ופלייליסטים שעוזרים למאזינים לצלול עמוק לתוך אוקיינוס המוזיקה העצום, בדומה לאופן שבו אנשים אוהבים לצלול עמוק לתוך חורי ארנב ביוטיוב או לצפות בסדרה בנטפליקס.
הכל עניין של מציאת ההתאמה המושלמת לרגע.
צרכני מוזיקה דיגיטלית אוהבים לחקור ולמצוא מוזיקה התואמת את מצב הרוח או הפעילות הנוכחית שלהם. יש תגים ורשימות השמעה לכל דבר, החל מ"מדיטציית יוגה "ועד "נסיעה בלילה מאוחרת" ו"צלילת בוקר יום ראשון". מגוון האמנים ברשימות ההשמעה הללו הוא עצום, וכולל הכל, החל ממוזיקאי אינדי מתפתחים ועד כוכבי פופ מבוססים.
ברגע שאתה מבין היכן המוזיקה שלך משתלבת במערכת האקולוגית המוזיקלית החדשה הזו, תוכל להתחיל להגיש את הרצועות שלך לאוצרים רלוונטיים. הייתי ממליץ להקדיש זמן לחקור את הפלטפורמות הללו, לזהות את הנישות המתיישרות עם המוזיקה שלך ולראות היכן תוכל להטביע את חותמך.
צור אסתטיקה ייחודית משלך
בעולם שממוקד המדיה החברתית שלנו, ההצלחה של אמנים עצמאיים רבים נשענת לעתים קרובות על יכולתם ליצור אווירה משכנעת או משיכה אסתטית. זה כבר לא רק על המוזיקה אלא יצירת חבילה שלמה להציג בפני העולם. כל דבר, החל מאריזת האלבום וסרטוני המוזיקה שלך ועד לפוסטים שלך במדיה החברתית והופעות חיות מציעים הזדמנות לשתף את סגנון המוזיקה והאישיות שלך.
קחו למשל את האלבום. זה הרושם החזותי הראשון שהקהל שלך מקבל, והוא אמור לשקף את מהות הצליל שלך. סרטוני מוזיקה יכולים להיות הרחבה לכך, ולהציג את היצירתיות שלך ואת מצב הרוח של הרצועות שלך. אפילו עדכון האינסטגרם שלך יכול להיות גלריה אוצרת של האסתטיקה שלך, עם צילומים מאחורי הקלעים, צילומים מסוגננים וקטעי חיי היומיום שלך המהדהדים באווירת המוזיקה שלך.
אמנים חסרי ז'אנר כמו בילי אייליש וטיילר, הבורא שולטים בגישה זו. הוויזואליות המוזרה והאתרית של בילי תואמת באופן מושלם את המוזיקה הרודפת ומזגת ז'אנרים שלה, בעוד האסתטיקה הנועזת והצבעונית של טיילר משקפת את הצליל האקלקטי והבלתי צפוי שלו.
אם אמנות חזותית היא לא הצד החזק שלך, זו הזדמנות מצוינת לשתף פעולה עם אמנים חזותיים שיכולים להביא את החזון שלך לחיים. אמנית האינדי מיצקי היא דוגמה מצוינת למישהו שלעתים קרובות משתף פעולה עם אמנים חזותיים כדי ליצור סרטוני מוזיקה מדהימים ועטיפות אלבומים המשפרים את העומק הרגשי של המוזיקה שלה.
מבט על אמנים חסרי ז'אנרים שעשו לעצמם שם
אחת הדרכים הטובות ביותר לשווק את עצמך כאמן חסר ז'אנר היא לקחת רמזים מאלה שמצאו הצלחה בכך. בואו נחקור כמה מהאמנים המובילים המתנגדים לז'אנרים של הדור הזה שממשיכים למצוא הצלחה בכל שדרה שאליה הם נכנסים.
זרדים של FKA
כשאני חושב על חסר ז'אנר, אחד האנשים הראשונים שעולים בראש הוא FKA Twigs. היא ידועה בזכות המוזיקה החדשנית והמזגת ז'אנרים שלה, שלעתים קרובות מוטבעת בשירה האתרית וההפקה הניסיונית שלה.
היא לא מפחדת לערבב אלמנטים של R&B, אלקטרוניקה ופופ אוונגרדי. אם אתה מקשיב ל- LP1, למשל, אתה שומע תערובת של R&B עם צלילים אלקטרוניים ניסיוניים. היא לקחה את הרעיון הזה עוד יותר עם האלבום שלה מגדלנה, שהוא תערובת ייחודית של בארוק ואלקטרוניקה מודרנית.
אחד הדברים שבאמת קושרים את המוזיקה שלה וממותגים אותה הוא שלעתים קרובות היא משתפת פעולה עם אמנים חזותיים ידועים כדי ליצור אמנות אלבומים מופשטת להפליא ומופעי במה. כמובן שיש לה גם רקע בריקוד, מה שמעורר השראה רבה בהופעות החיות שלה.
גמבינו ילדותי
דונלד גלובר, הידוע בשם הבמה שלו Childish Gambino, הוא אמן רב מוכשר נוסף שמסרב להיות מוגבל בז'אנר. המוזיקה שלו משתרעת על פני היפ הופ, פאנק, R&B ואפילו רוק פסיכדלי, מה שהופך אותו לאמן אמיתי חסר ז'אנר. הוא עשה צעדים בשנת 2016 עם שחרורו של התעור רו, אהבתי!" שהייתה בהשראת הפאנק הישן והרוק הפסיכדלי של ג'ורג' קלינטון.
"Redbone" היה בולט ענק באלבום ההוא כרצועת R&B חלקה וחושנית עם אווירת רטרו. לעולם לא היית מנחש שמישהו שהוציא בעיקר אלבומי פופ והיפ-הופ סטנדרטיים היה הולך בכיוון הזה.
משם הוא ימשיך לשחרר את "This Is America" בשנת 2018, שזכה לתשומת לב רבה כמסלול היפ הופ רב עוצמה עם פרשנות חברתית-פוליטית. כשההיפ הופ המודע ממריא שוב עם אנשים כמו קנדריק למאר ונאס, צ'ילדיש גמבינו היה ממש שם לצידם.
עכשיו, נראה שהוא עובר לעידן להקת הרוק שלו עם שחרורו של "Lithonia", והרבה מעריצים כאן בשביל זה.
אני מאמין שהדבר היחיד שקשר את כל המוזיקה שלו זה האישיות המהנה, החופשית והשובה שלו. לאיש יש עין לאסתטיקה והוא מסוגל לתפוס את האווירה של ז'אנרים ונקודות זמן שונות, לערבב אותם יחד בצורה חכמה שלכאורה רק מישהו עם רקע קומי מגוון כמוהו יכול לעשות.
טורו ואני
מאז שחרורו של Causes of This בשנת 2010, Toro y Moi הפתיע אותי בעקביות במה שהוא מסוגל לבצע. הוא התחיל כחלוץ בתנועת הצ'יל-wave אך התפתח ללא הרף, ואימץ את הגישה חסרת הג'אנרים עם שילוב של אינדי רוק, אלקטרוניקה, פאנק, פסיכדלי שנות ה -60, האוס ועוד.
אני לא יכול לחשוב על אמן מצליח אחר מהשורה הראשונה שיש לו את היכולת לנוע בין ז'אנרים כמוהו, ואפילו עם מה שאנשים היו מכנים חוסר עקביות, הוא זכה לעוקבים מסורים.
Anything in Return, שמ שלב פעימות פאנקיות ואלקטרוניות עם רגישות אינדי פופ, מתריס נגד אלבומו המאוחר, O uter Peace, שהולך בכיוון ההפוך לחלוטין, המשלב האוס, פאנק וסינת'פופ.
מחשבות אחרונות - מותם של ז'אנרים מוזיקליים
מעט מאוד כוכבים עכשוויים מתגאים בנקיטת הגישה הטהורה או המסורתית לז'אנר המוזיקלי. מהעלייה של ליל נאס X במצעד הקאנטרי החם של בילבורד ועד למעבר של הארי סטיילס מהפופ של להקת בנים לרוק ו- R&B של שנות השבעים וה-70, תעשיית המוזיקה מרגישה שהיא עוברת לכיוון פלטפורמות הסטרימינג המתוכננות לה, בין אם במודע ובין אם לא.
הדרך בה אנו צורכים אמנות השתנתה בדיוק כמו הדרכים בהן אמנים פופולריים משווקים מוזיקה. עכשיו, כמובן, אני לא חושב שאנחנו צריכים לשכוח לגמרי את הרעיון של ז'אנרים מוזיקליים, שכן סיווג הוא טבע אנושי. זו הדרך בה אנו מתכננים תחנות רדיו או מארגנים חנויות תקליטים. עם זאת, אני גם לא חושב שאנחנו צריכים להסתמך על הסיווג הכבד הזה כמו שעשינו בעבר.